86. הדוחות הכספיים הקרובים אשר אנווידיה תפרסם יהיו כנראה מצוינים, אך הפעם סח'בק לא יתעמק בהם יותר מידי

טוב, אל תסתכלו עלי ככה. דוחות כספיים זה הדבר הכי חשוב והראשון שלמדתי כמנהל השקעות צעיר. סח'בק זוכר בנוסטלגיה איך, עוד לפני שידענו מה זה אינטרנט, הייתי הולך כל יום לבורסה שהייתה ברח' אחד העם. שם בקומה מינוס 1 היו את תאי הדואר, הייתי שולף מהתא שלנו: רמקו ניהול השקעות את כל הדוחות, רובם הודפסו בדפוס צדוק אשר ישבו בכיכר מלכי ישראל (אף אחד לא ידע שירצחו את רבין ואת השלום) וחולקו בדיוק בבת אחת לכל חברי הבורסה כדי שלא יהיה מידע פנים. כמובן שמי שהכיר את צדוק עצמם יכול היה לדעת את החסוי הזה כבר יומיים לפני, נו טוב גנבים היו ותמיד גנבים יהיו בשוק. ואז הייתי ממהר למשרדנו ששכן במגדל הכי גבוה במזרח התיכון, מגדל שלום. הכי גבוה במזרח התיכון זה גם כלל גם את דובאי של אז. במשרד הייתי מתיישב מזיע מההליכה, לא היה עוד מחשב אישי, מולי ערמת חוברות ואני ממש משתוקק לקרוא את כולם, קשה להספיק כל כך הרבה בבת אחת אז הייתי מתחיל מהחברות אשר אנו היינו מושקעים בהן וגם לא הייתי קורא את כל הדוח מייד אלא הייתי מוותר לעת עתה על סקירת ההנהלה, דוח הרווח וההפסד וגם המאזן. הייתי מדפדף בלחץ לדו"ח תזרים המזומנים. מכאן הייתי מפסיק לבינתיים ועובר לחוברת הבאה. את כל הדוחות המלאים עוד אחזור ואקרא בהמשך היום לאחר שהמסחר בבורסה יסתיים. כמובן שהכול התנהל ידני ללא מחשבים אפילו לא אקסל ( היה אז לוטוס 123 אבל לא יכלנו לקשר לדוחות) קטע קטע כי מבלי ידיעה למעשה המצאתי את המונח סקרינינג (יותר נכון סקרינינג ללא SCREEN) עם השנים כאשר הכול הפך מקוון כמובן שהמשכתי בכך, למעשה אפילו עד היום זו הפעילות החביבה עלי. מסתבר שהתכונה הזו טבועה בי חזק ובחברת ניהול ההשקעות האחרונה שעבדתי בה, זכיתי במקום ראשון בתחרות של יכולת לגלול קובץ PDF של 200 עמודים הכי מהר אל עמוד דוח תזרים המזומנים. לאחר כל ההקדמה הזו אציין שתזרים המזומנים זה הדבר בדוחות כספיים, מאד קשה לתחמן בזה וכך יש את תמונת המצב האמיתית.

אז מה בדייוק הבעייה שלי?

זהו נשמות שלי, שלסח'בק קשה להודות אבל אני לא מצליח להבין את הדוחות האחרונים של ההיפרסקיילריות. פשוט צומח משם כסף יש מאין. כל העסקאות הסיבוביות הללו מצליחות להטעות גם ותיקים שכמוני. לכאורה אנווידיה רוכשת הנפקה של OPEN AI ומזרימה לה כסף (אשר לא נרשם כהוצאה אלא כהשקעה המפוחתת לא מידית אלא בעתיד או שיירשם במונחי עלות ללא הפחתות כל עוד OPEN לא תפשוט רגל) OPEN עושה עסקת רכישה עצומה מORACLE (שוב השקעה לא הוצאה) ואוראקל לוקחת את הכסף הזה (חברה ותיקה ומפוזרת שפתאום עושה עסקה עצומה פי כמה מהכנסותיה עם לקוח בודד שהוא בעצם סטארטאפ) וקונה מעבדים מממי? מאנווידיה כמובן (הכל לכאורה פליז אל תתבעו אותי). בדוחות הרווח וההפסד זה נראה מצויין אבל איפה הכסף? ושלשת החברות טסות בשווי (OPEN לא ציבורית אבל יש לה הערכות שווי נדירות) איפה הימים שהיפרסקליריות היו מממנות עסקאות במזומן מתזרים המזומנים? העיתונאים מריעים הציבור והמוסדיים רוכשים מניות "אטרקטיביות" והכל ממש טוב, קיצ'ינג קיצ'ינג. אז מה קורה איתכם רוצים ממני? שאמצא את הכול בדוחות של חברה אחת מתוך כל הפירמידה הזו?

זה מזכיר לי סיפור עצוב מ-2005 על Eileen Foster . נשמות שלי, היא עבדה ב-Countrywide, חברת משכנתאות שהייתה כוכבת משבר הסאב־פריים. תפקידה היה דיי בכיר: לאשר תיקי הלוואות למבקשים שהגיעו אל שולחנה, רובם מסוכני משכנתאות חביבים (או פחות חביבים). היו לה מספר פרמטרים שהיו חשובים לה ואם הבקשה עברה, היא הייתה מאשרת. וכמובן, אישרה המון.

יום אחד היא יצאה לחופשה של שבועיים. כשחזרה, על שולחנה חיכו לה הררי תיקים. היא התיישבה לקרוא את כולם — ומה גילתה? כל בקשה כשלעצמה נראתה לגיטימית, אבל… חכו לרגע, כל המספרים של סוכן מסוים היו זהים! מקום עבודה: מקדונלד. תפקיד: מנהל משמרת. משכורת: 8,000$. דיפדפה קצת יותר, גילתה סוכנים אחרים עושים בדיוק את אותו התרגיל בסניפים אחרים, מקום עבודה: טארגט. תפקיד: אחראי קבלת סחורה. משכורת: 8,000$. זה היה ברור — הכל מזוייף.

איילין לא עשתה רק "גלגלי עיניים". היא יצאה לסניף של מקדונלד לחפש את אחד העובדים האמיתיים. שוחחה עם המנהל, ושמעה: "אין לנו עובד בשם הזה". ואז עלה לה חיוך אירוני קטן… מה עוד? המנהל עצמו (כזכור מנהל הסניף בכיר יותר ממנהל משמרת) משתכר 4,000$, לא 8,000$. והחתימה על הטופס? מזויפת. הכסף? אמיתי, הגיע מבנק אוף אמריקה. והטרגדיה? Eileen סרבה לקבל דמי שתיקה. פוטרה ב 8/9/2008 . נכון לפעם האחרונה שיש אזכורים: שנת 2018, טרם מצאה עבודה. לעומת זאת Countrywide חייה ובועטת. לחיי הצדק !

האמת שכה עובדת הכלכלה כולה אלו למעשה גלגלי השיניים אשר מניעים את המכונה הכלכלית, אליבא דריי דליו הגדול. אלא שיש כאן בעייה קשה: טוב ויפה שכולם מייצרים את מה שמייצרים אבל מי בדיוק צורך את זה ומה התועלת שזה מביא? לג'נרט כלב רוכב על אופניים זה נחמד אבל לא יניע את הכלכלה. אגב גם ריי דליו עצמו מאד פסימי בימים אלו. שימו לב שאמנם אנו במכפילים רווח של כ 30 לעומת מכפילים של 60 בימי בועות הדוטקום . לכאורה יש לבועה עוד המון לאן להתנפח, אך אביא כאן דעה של דורון צור ידידי המוערך ובצדק, (ג.נ. שנינו הינו מבצעים בבורסה לני"ע באותה תקופה ולאחר מכן שנינו עבדנו בהשקעות בחברת ההשקעות של בנק לאומי פסגות-אופק גם באותה תקופה, שאז הייתה חברת ההשקעות הכי גדולה בישראל) אגב רק בזכותו (אולי בגללו) אני מגיע להציץ בעיתון הארץ. לפי דורון, חברות ההיטק הגדולות הן כבר לא כלכך הייטק אלא לואו-טק ( משקיעות בכורים גרעינים, חוות שרתים ואלהים ישמור מה עוד) פעם אם הייתי רוצה להשתמש בגיליון אקסל של מיקרוסופט הם היו מוכרים לי רישיון בעלות שולית אפס, היום באותו אקסל אם אני אפעיל שאילתה הם ישלמו על זה המון והעלות השולית כבר לא אפסית. משמע מכפיל 30 זו צרה גדולה אולי יותר ממכפיל 60 של חברת הייטק מנופחת.

זהו יצא לי פוסט ארוך מאד אז רק אציין את המשפט של באפט: "כאשר הגלים סוערים רואים מי שחה ערום". יפים שלי, החברות שהזכרתי כאן שוחות ערומות ולא צריך לחכות למפולת שתגיע אי שם בעתיד. דיסקלימר: דעה לא ייעוץ, סח'בק כבר המון זמן בשורט על אנווידיה. לא ממליץ לכם ל"שרטט" מניות זה מתוחכם ומורכב וצריך מסוגלות לסבול הפסדים גבוהים פלוס בת זוג שאין לה מושג כמה כסף צריך להיות לנו בחסכון.