58. יום השואה 2025: עדות (חיה! טפו, טפו ,טפו) של דוד טייכהולץ

עדכון מ15.5.25: אבי האהוב, דוד טייכהולץ, נפטר ת.נ.צ.ב.ה. היום ניקח רגע לעצור, להתבונן, ולעלות לרובד אנושי והיסטורי יותר – מעבר לעולם ההשקעות: על סח'בק נפלה הזכות ההיסטורית לשמוע עדויות ממקור ראשון ואהוב: דוד טייכהולץ. זה מאד חשוב כי הוא נולד בערך בין 1925 עד 1928 (יש כמה מסמכים עם תאריכים שונים) והעדויות שלו הן אותנטיות, לא המיתוסים שצבעו את "ההיסטוריה" בצבע יחיד. הזיכרונות שלו הם עוד מלפני השואה ואיך הכול התחיל. כיום הוא בגיל 97-100 ועדיין מספר את זיכרונותיו. ובתאריך 23/5/2025 ניפגש עמו לזיכרון בסלון של אחותי בקדימה-צורן.

בעבר ישבתי לכתוב את זיכרונותיו ואביא כאן את הפרק הלפני אחרון: צעדת המוות.

זה המסלול של אבא דוד טייכהולץ בצעדת המוות מיבוזנו לבוכנוואלד. 673 ק"מ. ב Google map (משם נלקחה המפה) רשום שזה לוקח 6 ימים של הליכה, הם עשו זאת ב 9 ימים.

הימים הם חורף ינואר 45 ,

חיילי ברית המועצות כבר מאוד קרובים לאושוויץ. הגרמנים במנוסה, לשם העלמת ראיות, לוקחים את כל קורבנותיהם , אלו שעדיין חזקים, מצויידים בפיג'מת הפסים פלוס שמיכה וזהו. לרגליהם נעלו את כפכפי העץ של המחנה. אבא מספר שהיה מאד קשה להתנייד בשלג עם הכפכפים הללו כי בשלג כף הרגל הייתה נדבקת לעץ ממנו עשוי הכפכף, אז הוא הוריד אותם והלך יחף. הצ'ופר היה שהם קיבלו חמאה כצידה לדרך. חמאה? עד אז זה היה חלום דמיוני ביותר. אך החלום הזה מסתבר שלא היה מוצלח כל כך: עקב הרעב כולם טרפו את החמאה במהירות, היות וקיבתם לא הייתה מורגלת לאכול יותר מידי, התחילו שלשולים. הצעידה התבצעה במבנה של חמישיות ומי שעצר לשלשל כאשר לא הייתה עצירה מוסדרת מצא מיד את מותו. בדרך הם עברו בוורוצלאב איזו עיר, בעבר הייתה בירתה של שלזיה עילית אותו האיזור בו נמצאו כל 39 המחנות של אושוויץ. האיזור היה שייך בעבר לפרוסיה, בזמנים אחרים לאוסטרו-הונגריה וגם לפולין, כעת במלה"ע השנייה הוא נכבש על ידי גרמניה. לא סתם יש שם המון מחנות ריכוז לסלקציה, מחנות עבודה לפועלי כפייה ומחנות השמדה למי שלא יכול להועיל למכונה הנאצית: האיזור עשיר במחצבים מכל הסוגים, צומת מרכזי של רכבות וגם טוב לחקלאות מבחינת אדמת סחף המגיעה מהאלפים שבדרום וגשם רב. ממש גן עדן לתעשיינים וגיהנום לפועלי כפייה. בהמשך הדרך עברו בדרזדן. זה היה חודש וחצי לפני הפצצות התבערה המאסיביות של בנות הברית אשר למעשה החריבו את העיר כולה. בנות הברית דיווחו על 25,000 אזרחים גרמנים שנהרגו בשלשת ימי ההפצצה, הגרמנים מצידם טענו שנהרגו 500,000 אזרחים גרמנים. לשם השוואה: בהירושימה מתו 140,000 אזרחים יפנים. מספרים כי עקב החום מההפצצות, האויר מעל דרזדן התרוממם במהירות ולכן נוצר שקע ברומטרי אשר משך אליו רוחות במהירות של הוריקן. בלילות הם היו עוצרים לישון באורוות ובדירי חזירים שהיו לאורך המסלול. היו כאלו שהצליחו לברוח למרות שהנאצים ירו על כל מי שיצא מהשורה. טוב, לא קשה לברוח כי הנאצים עצמם היו מבוהלים ורובם היו שיכורים (גם להם ציפה גהנום מעבר לפינה) אבל מי בכלל רוצה לברוח עם פיג'מה ושמיכה בשלג ובקור. בדיעבד הסתבר שמי שהצליח לברוח דווקא נאסף דיי מהר ע"י הצבא האדום אשר דלק בעקבותם ממזרח למערב. מכל מקום, אבא מתרכז בלשרוד, הוא כבר עומד לסיים 6 שנים של מחנות ריכוז, עבודה והשמדה, באמתחתו היו אינסוף בריחות ולאחריהן או שנתפס או שחזר בעצמו. בכל זאת קשה לילד אשר היה במשך תקופה זו בגיל 12-18 , לתפקד כיהודי נמלט. גרמניה אומרים, היא מקום יותר נוח לאסירים היהודים, זהו לא שטח כבוש ולנאצים יש פחד שאולי יגיע איזה עיתונאי שיחשוף את הזוועות, בנוסף יש את האמריקאים אשר מתקרבים ממערב אולי הם יחלצו אותו. מה יהיה בבוכנוואלד עצמו? בכל זאת זה מחנה ריכוז מעורב יש בו גם שבויים רוסיים ואמריקאים, ובכלל, האם המלחמה מסתיימת?