121. מה שהכי עוזר לי להצמד לאסטרטגיה שלי

יפים שלי, אולי זה סקסי, אבל לא אדבר כאן על בועות ומפולות בשוק ההון. זה תמיד קרה, ותמיד יקרה. אני דווקא רוצה להדגיש את ההיצמדות לאסטרטגיה, בכך לצלוח את הרעשים הללו. אני מדבר על הערך הפנימי של השקעה מסוימת.

ההגדרה היבשה "ערך פנימי של השקעה (Intrinsic Value) הוא ההערכה של כמה נכס או חברה באמת שווים מבחינה כלכלית, בלי קשר למחיר שבו הם נסחרים כרגע בשוק.

יש לי סיפור בנושא: בשנת 2002 שוק האג"ח הישראלי עבר תקופה קשה: מלחמה נגד אל קעידה עם נפילת התאומים, ממשלה בה נגיד בנק ישראל, דוד קליין, ושר האוצר, סילבן שלום, פועלים בלעומתיות והורסים אחד לשני ובעיקר לנו את הכלכלה (בסופה הגיע שר אוצר חדש בשם בנימין נתניהו ופתר המון בעיות) ועוד המון בעיות של מיתון, גרעון ואינפלציה. לנו כאנשי השקעות, בכלל ביטוח, היו בעיות רבות מול הלקוחות. אגרות החוב הממשלתיות שנחשבו להכי סולידיות - מק"מ, חטפו הפסדי הון ואם קנינו אגרת לשנה בתשואה לפדיון של 5%, ספגנו כבר הפסדים של יותר מ4% כי התשואה לפדיון כבר עברה את ה9%. לך תספר ללקוח שזה נכס סולידי ובטוח. היה ראיון בתקשורת של שר האוצר שמלמל שבנק גדול עומד לפשוט את הרגל (כולם ידעו שהוא התכוון לדיסקונט) היה אצלנו מנהל השקעות בשם צור פלג, שמצא פתרון גדול כיצד להרגיע את הלקוחות, בתקופה קשה שכזו. המק"מים הללו מעצם הגדרתם היו נסחרים בנכיון. כלומר אגרת חוב לשנה שניפדת בשער 100 היתה לדוגמא מונפקת בשער 95. זה נותן תשואה אפקטיבית לפדיון של 5.2%. בשיא המשבר איגרת כזו אשר רכשנו ב 95 נסחרה מתחת לשער 90. גם צור קיבל טלפונים נזעמים על ההפסד הון הזה. אך צור ענה כך:" על תסתכל על שורת השווי היום, הסתכל נא על שורת הכמות כי הסכום שתקבל בפדיון הוא 100 א"ג על כל אגרת גם אם היא נסחרת כרגע ב 90". "כמובן בהנחה שמדינת ישראל תשרוד ותחזיר את כל חובותיה, אם היא לא תצליח להחזיר את חובותיה האגרת חוב הזו היא הדאגה האחרונה שלך". כלומר אם החזקתי כמות של 100,000 אגרות אשר קניתי ב 95 אג' והיום השער 90 זה לא שיש לי 90,000 ש"ח כמו שהבנק משערך כרגע בסטיטמנט, אלא יש לי עוד מעט בפדיון 100,000 ש"ח (שורת הכמות ולא השווי) זה משפט אשר הרגיע את הלקוחות ומנע מהם לעשות שטויות. אם נדבר גם על מניות, אז אמנם למניות אין ערך פדיון אבל יש ערך פנימי והוא בהחלט ריאלי לאורך זמן. כל התיאוריות מדברות על זה ואני מסכים איתן. מה שסח'בק יודע מניסיון, שיש הבדל בין תיאוריה להתנהגות אנושית במציאות. טברסקי וכהנמן קיבלו פרס נובל על התגלית שלהם שהכאב על הפסד כואב יותר מההנאה על רווח, ושאין רציונליות בהתנהגותנו. לכן אימצתי כלים שיעזרו לי להיות רציונלי גם כשכל הרעש מסביב מנסה לגרור אותי לפעולה לא רציונלית. (שיטת השכבות, מעין בד"ח לורטיגו של טייסים מי שרוצה כיוון שיתחיל בפוסט מס' 117) לכל שכבה יש את הטווח והסיכון שלה וזה תלוי רק בי, ובטח שלא בשוק ההון שכאמור יודע לעבור תקופות משבר ותקופות אופוריה לא רציונליות. סתם קוריוז קטן: בעקבות המפולת (הלא רציונלית הזו) בשוק המק"מ, נולד הפתרון המכונה קרנות כספיות. כיום זה הפלח הכי גדול בעוגת קרנות הנאמנות.

אשאיר כאן שאלה פתוחה בנושא רציונליות וערך פנימי של השקעה: מה יותר קל להכיל בתיק ההשקעות הפסד גדול או רווח גדול? (נסו לחשוב אסטרטגית ולא להכניס גורמים טקטיים כמו מס על רווח או מגן מס על הפסד) רק דעו לעצמכם שזו דילמה קשה של כל מי שרץ למרחקים ארוכים בהשקעות. גילוי נאות: השוק כל הזמן מנסה לשדר לי רעשים, והפסיכולוגית שלי לא מצליחה לעזור לי בזה. לגילוי נאות כללי עליי לחצו כאן.