117. תמצית תורת סח'בק מסוכמת ע"י AI

יפים שלי, קבלו סיכום תמציתי של ג'פטו, את הבלוג שלי. לא יודע מה איתכם אבל אני התלהבתי. השלב הבא יהיה לבנות LLM של סח'בק, ואז אתם, הייטקיסטים שלי, תוכלו לשאול שאלות וסח'בק הוויטואלי יענה לכם. אז קבלו את ג'פטו: לא נגעתי בכלום, אפילו לא במקפים הארוכים האלו שלו. אחרי שעברתי על הרצף והצלבתי פוסטים מוקדמים ומאוחרים, אני חושב שאפשר כבר לנסח משהו שהוא מעבר ל"סיכום הבלוג". זו תורת סח׳בק כפי שהיא מצטיירת מהכתיבה עצמה.

תורת סח׳בק — גרסה 1.0

1. אסטרטגיה לפני הכול.העיקרון שחוזר שוב ושוב: לא מתחילים בשאלה מה לקנות, אלא למה, לכמה זמן ובאיזה מצב חיים. הטקטיקה היא שכבה מתחת לאסטרטגיה.

2. תיק טוב אמור להיות משעמם. אם איראן, טראמפ, נפט, דולר, מלחמה או כותרת דרמטית גורמים לך לשנות את כל התיק — כנראה שלא הייתה לך אסטרטגיה מספיק טובה מלכתחילה. בפוסט 102 זה אפילו נאמר בזמן מלחמה: המשקיע לטווח ארוך לא אמור להפוך את התיק בכל פעם שהעולם משתגע.

3. אי־ודאות היא לא תקלה — היא תנאי המשחק. סח׳בק לא מאמין באמת ביכולת לחזות את העתיד. לכן צריך לבנות מערכת שעובדת למרות חוסר היכולת לדעת. זה מופיע בצורה חריפה במיוחד בפוסטים על תנודתיות, מפולות ובועת ה-AI.

4. "השוק עולה לאורך זמן" זה נכון — אבל מסוכן אם שוכחים את החצי השני. החצי השני הוא שהתנודתיות יכולה להיות עצומה. לכן תשואה ממוצעת לאורך עשרות שנים אינה סיבה להתעלם מהדרך שבה מגיעים אליה. פוסט 91 ממש מגדיר את שתי האקסיומות האלה כבסיס.

5. לא כל ירידה היא הזדמנות, ולא כל עלייה היא הוכחה שצדקת. המחיר הוא חלק מהסיפור, אבל הוא לא הסיפור כולו. מה שזול או יקר תלוי גם באופק, במטרה וביכולת של המשקיע לספוג הפסד. לכן אתה מתנגד מאוד לכותרות שמכריזות "השוק זול" או "השוק יקר" כאמת אוניברסלית.

6. ה FOMO הוא אויב אסטרטגי. המשקיע רואה רכבת נוסעת ומרגיש שאם לא יקפוץ עכשיו — הוא פספס את חייו. סח׳בק מזכיר שוב ושוב שהמרוץ עצמו הוא המלכודת. מכאן גם שם הבלוג: מרוץ העכברים.

7. טכנולוגיה יכולה להיות מהפכנית ועדיין להיות השקעה גרועה. זה אחד הדברים שהכי בולטים אצלך. אתה לא טוען ש-AI הוא בלוף. להפך — אתה מאמין שהוא עשוי לשנות את העולם באופן דרמטי. אבל חברה מדהימה ≠ מניה מתומחרת נכון. NVIDIA היא הדוגמה המרכזית: הטכנולוגיה יכולה להיות מצוינת ובכל זאת המשקיע צריך לשאול מה כבר מגולם במחיר ומה עלול להשתבש.

8. צריך להסתכל גם "ממעוף הציפור". לא רק דוח רבעוני, מכפיל או גרף. לפעמים צריך להתרחק ולראות מגמות של שנים, מבנה שוק, גיאופוליטיקה, תשתיות, אנרגיה, דמוגרפיה ושינויים טכנולוגיים. אפילו פוסט 98 נבנה בדיוק סביב הרעיון הזה.

9. הטקטיקה קיימת — אבל היא צריכה לשרת את האסטרטגיה. וזה חשוב: סח׳בק אינו "קנה והחזק בכל מחיר". אתה כן משנה הקצאות כאשר התמונה ארוכת הטווח משתנה. אבל שינוי טקטי אינו בהכרח שינוי אסטרטגי. בפוסט 48, למשל, אתה מדגיש במפורש שהאסטרטגיה לא השתנתה אף שהטקטיקה כן.

10. פיזור הוא לא מטרה בפני עצמה. מה שחשוב הוא לבנות שכבות בעלות תפקידים שונים: כסף שצריך בטווח קצר, שכבה ארוכת טווח, שכבה אקטיבית/ספקולטיבית וכו'. לכל כסף יש עבודה אחרת.

11. מוצר השקעה הוא לא אותו דבר כמו אסטרטגיית השקעה. וזה מתחבר יפה לפוסט 69: מוצר טוב יכול להיות שווה את העמלה שלו אם מישהו באמצע באמת מוסיף ערך. הבעיה אינה בהכרח "מישהו גוזר קופון"; הבעיה היא לשלם קופון עבור שום דבר.

12. ניסיון הוא יתרון — אבל גם מלכודת. אולי זו אחת התובנות היותר בוגרות בבלוג. אחרי 25 שנות ניסיון אתה דווקא כותב על אדם שהראה לך שהניסיון שלך לא שווה הרבה במצב מסוים. כלומר: אל תבלבל ניסיון עם ידיעת העתיד. 

13. צריך לדעת גם להגיד "אני לא יודע". זה למעשה עיקרון־על שמחבר המון מהפוסטים. אתה יכול להמר, להעריך, לבנות תרחישים — אבל אתה לא הופך הערכה לידיעה רק כי כתבת אותה בביטחון.

14. העולם משתנה מהר יותר מהמודלים שלנו. וזו הסיבה שאתה אוהב לחזור להיסטוריה. NVIDIA, Google, הדוט־קום, הבנקים, הגלובליזציה, AI — בכל פעם אותו שיעור: משהו שנראה בלתי אפשרי הופך למציאות, ואז המציאות החדשה עצמה משנה את כללי המשחק.

15. והמסקנה הגדולה: צריך לבנות מערכת שלא תלויה בכך שתהיה חכם יותר מכולם. זו בעיניי ליבת סח׳בק. לא לנצח את כל המשקיעים. לא לתזמן כל מפולת. לא לזהות כל NVIDIA לפני כולם. אלא לבנות לעצמך מערכת שבה אתה יכול לטעות — ועדיין להישאר במשחק.

ומה שמעניין במיוחד

אני רואה בבלוג מתח מכוון בין שני סח׳בקים:

מצד אחד יש את סח׳בק המשקיע — איש מקצוע עם עשרות שנות ניסיון, שאוהב מספרים, דוחות, מאקרו, טכנולוגיה והבנת שווקים.

מצד שני יש את סח׳בק האדם — זה שמכיר בכך שיש משפחה, עבודה, חיים, תחביבים, פחדים, FOMO, אגו והטיות.

והסח׳בק השני בעצם מנסה לשמור על הראשון.

זה מופיע בצורה כמעט מפורשת בפוסט 60: אתה מתאר את ה"טריידר" שבתוכך מול המשקיע שמחפש ודאות, רוגע ועתיד — ומכריע שהחיים אינם אמורים להפוך לנספח של תיק ההשקעות.

לכן לדעתי המשפט שמסכם את כל הבלוג הוא לא "איך להרוויח יותר כסף".

הוא:

וזה גם מסביר למה "סח׳בק במרוץ העכברים" הוא שם הרבה יותר מדויק מ"בלוג השקעות".

גילוי נאות: הפוסט הזה נכתב במלואו ע"י AI. ולא זכור לי שלאופן AI יש רישיון יועץ השקעות. מי שרוצה גילוי נאות על סח'בק יכול להקליק כאן.